Mind the Gap: מדוע נשים הן מיעוט טכנולוגי?
רבות דובר (ומדובר)
על הפערים המגדריים בשוק העבודה, על כך שנשים מופלות לרעה מבחינת שכר, על כך שיש
פחות נשים מגברים במקצועות הטכנולוגיה, המדעים, ההנדסה והמתמטיקה (STEM) ועוד
פחות נשים בתפקידים בכירים בתחומים הללו, ועל כך שנשים לרוב נאלצות לוותר על פיתוח
קריירה לעומת בני זוגן. ישנן אינספור דוגמאות וסיבות לפערים הללו כפי שמוזכרים
במחקרים ומאמרים, אך נראה שהסיבה העיקרית היא לאו דווקא הנשיות, אלא האמהוּת. נשים מביאות ילדים לעולם בדיוק
בשנים שבהן הן אמורות לבסס את הקריירה שלהן (בין גילאי 25-44), יוצאות לחופשת
לידה, ולמעשה נקטע רצף העבודה שלהן (ולרוב יותר מפעם אחת)
בעוד שבני זוגן
יכולים להמשיך ולפתח את עצמם ללא הפוגות. החברה שלנו מצפה מנשים, אמהות, להיות
יותר בבית, לצאת מוקדם לילדים, להישאר בבית כשהילד חולה, ולעשות הרבה ויתורים. אז
נכון, בשנים האחרונות יש יותר גברים שחולקים עם בנות זוגם חופשת לידה, אך עדיין
מדובר במקרים חריגים ובטח שלא בשינוי חברתי דרסטי. כאשר תא משפחתי עומד בפני
סיטואציה שבה מישהו מבני הזוג נאלץ לוותר על הקידום האישי (ובהנחה ששניהם בתחום
ההייטק), יהיה כלכלי יותר עבורם להחליט שהאישה היא זו שתוותר כדי שהגבר, שהכנסתו
גבוהה יותר, ימשיך לדאוג לפרנסה. וכך, המצב משמר את עצמו, הגבר מפתח את הקריירה
שלו ומתקדם בסולם הדרגות והשכר בעוד שהאישה נדרשת לקחת צעד אחורה ולהתפשר על שכר
נמוך יותר, מעמד נמוך יותר, וערך עצמי נמוך יותר.
למען הכנות,
אני לא איזו פמיניסטית גדולה, אבל כן מאוד מפריע לי כשאני מרגישה שיש חוסר צדק (זה
נכון אגב לגבי כל אוכלוסייה). מפריע לי לראות פערים שהסיבה להם בהחלט ניתנת
לתיקון, ע"י מודעות, תפיסה, התנהגות, אך למרות זאת הם עדיין קיימים כל כך
הרבה שנים גם כשהחברה היא כביכול מתקדמת.
על פי נתוני רשות
החדשנות לישראל, מאז שנת 2018 נשים מהוות רק כשליש מתעשיית ההייטק. בחינה לעומק
של תפקידי הנשים בהייטק על בסיס נתוני הסקר, מגלה מצב חמור אף יותר: חלקן קטן
ל-22% בתפקידים טכנולוגיים ו-18% בלבד בתפקידי ניהול טכנולוגיים.
ייצוגן הנמוך של נשים במקצועות מדעיים
וטכנולוגיים הינו תופעה מוכרת במדינות
מערביות בכלל ובישראל בפרט. ניכר כי לנשים אין גישה שווה לרמות השונות של ההיררכיה
המקצועית והן יישאו בעיקר בתפקידים ברמות הנמוכות (כגון מתכנתות), ומעט מאוד בתפקידים
רמי-דרג כגון מנהלות IT, CIO, CTO, VP R&D וכו'.
אך התופעה רחבה
עוד יותר והיעדר נשים בפורומים של מקבלי החלטות הוא חמור והרסני עבורנו כחברה,
כתעשייה וכמדינה.
בשבוע שעבר היתה
כתבה
של ציון נאנוס במהדורת החדשות על נשים בעלות עסק עצמאי שיצאו לחופשת לידה בשנת
2019 ולא זכאיות למענק הקורונה מאחר שאין באפשרותן להוכיח ירידה של 40% מההכנסות שהיו
להן בשנה שעברה (מהסיבה הפשוטה שאסור להן לעבוד במהלך חופשת לידה ולכן לא היו להן
הכנסות). הן ניסו להסביר את המצב האבסורדי הזה לרשות המסים ולהילחם על זכאותן
למענק, כי לא ייתכן שהמדינה תפגע בהן על כך שהחליטו להביא ילדים לעולם. אך כפי
שקורה לא מעט, הן נפלו על אוזניים ערלות ואטימות מקוממת.
כשציון נאנוס
שאל את אחת האמהות, "למה זה קורה לדעתך?" היא ענתה, "אני חושבת
שאין מספיק נשים בעמדות בכירות שמנהלות את המשבר הזה." והתשובה הכל כך צודקת
הזו מראה, שלא משנה באיזה תחום, כאשר אין ייצוג משמעותי של אוכלוסייה מסוימת בתהליך
קבלת ההחלטות, אותה אוכלוסייה נשארת מאחור ואף נמחקת ממערכת השיקולים (זה נכון לגבי
נשים, לגבי מיעוטים ועוד). כך נוצרים פערים משמעותיים. תפקידנו כחברה לדאוג לכך
שלא יהיו פערים כאלה באף חתך אוכלוסייה ולדאוג לשוויון זכויות ותנאים.
ואם נחזור
לתחום ההייטק –
באחד מטוריה של פרופ' אורית חזן מהטכניון באתר
האינטרנט "אסימון" ("נשים
וטכנולוגיה – פתיחה", 2005) היא תיארה מקרה של פיתוח טכנולוגיה של מערכת video conferencing
שכלל לא התחשב במין הנשי:
"המערכת פעלה באופן מושלם כל זמן שרק
גברים נכחו בפגישות ששודרו באמצעות המערכת; הבעיה התעוררה כאשר גם נשים השתתפו
בפגישה. הסתבר שבשעה שהמערכת נוסתה בקפידה לגבי גובה הקול המאפיין גברים, היא לא
נבדקה כלל ביחס לגובה קולן של נשים ולכן המערכת לא זיהתה דוברות, לא התמקדה בהן
ודבריהן לא נשמעו. למעשה, נוכחותן של הנשים בפגישה נמחקה ודעתן ודבריהן לא היוו
חלק מהפרוטוקול."
הזוי לא? וכמה סימבולי.
אבל הפערים לא
מתחילים שם, אלא הרבה קודם. כמה קודם? בילדות.
כבר בגיל צעיר,
אנו גדלים לתוך סביבה וחברה שמפרידה בין בנים ובנות, בסגנון הלבוש, בחוגים – ריקוד
ואמנות לבנות, ספורט ורובוטיקה לבנים, ואפילו בסוגי הצעצועים – בובות ויצירה לבנות,
טרקטורים ולגו לבנים. בעוד בנות מקבלות עידוד למשחקים בעלי אופי הומני, טיפולי
והפגנת רגשות, בנים מקבלים צעצועים בעלי אופי מרחבי וטכני, וכך הבנות מורחקות מהתחומים
הטכנולוגיים כבר בשלב זה. משרד החינוך מסביר יפה בסרטון קצר את היווצרות אי השוויון המגדרי
וזה תלוי בנו לשנות את זה כשאנחנו מגדלים את ילדינו.
ראו את הדוגמאות הבאות מתוך חוברת חוגים של אחד המתנ"סים בארץ:
החוגים שחמט, טכנו טריק, מדע ורפואה מציגים תמונות של בנים בלבד. למה לא לשלב בנות בתמונות ולפתוח את האופציה לחוגים הללו גם בפני בנות? אפילו ישנו חוג שנקרא "אלקטרונאי צעיר". האם יהיה זה אסון לקרוא לחוג "אלקטרונאים צעירים", להקים קבוצה מעורבת ולעודד גם בנות להצטרף?
ומה
לגבי החוג לעיצוב אופנה שמציג עיצוב של שמלה? – הרי זה פריט לבוש נשי מובהק.
או התעמלות
קרקע שמציגה תמונה של בנות בלבד ומציינת ש"במידה ותהיה קבוצה של בוגרות..."
האם רק
בנות יכולות לקחת חלק בחוגים אלה? האם בנים לא יכולים להתעניין בעיצוב אופנה והתעמלות
קרקע?
לפני כמה שנים
התוודעתי לחברת GoldieBlox. זו חברה אמריקאית ששמה לעצמה יעד לצמצם את
הפער המגדרי בין בנים לבנות ע"י העצמת בנות צעירות וחשיפתן לתחומי ה-STEM (Science, Technology, Engineering, Mathematics). החברה מפתחת תכנים וצעצועים אינטראקטיביים
שמשלבים בין ערכות do it yourself מתחומי ההנדסה והמדעים לבין סיפורי מסגרת של ילדה
בשם גולדי. התכנים הללו אמורים לסייע לאותן בנות לבסס את הבטחון העצמי שלהן, להגשים
את חלומותיהן ולקחת חלק בעתיד הטכנולוגי. החברה הוקמה כאשר מייסדת החברה, דבי
סטרלינג, נרשמה ללימודי הנדסה בסטנפורד וראתה שנוכחות הנשים עומדת על 11% בלבד. כשהיא
חקרה את הנושא, היא גילתה שילדות מאבדות עניין בתחומי הSTEM כבר
בגיל צעיר והחליטה לשנות זאת. לדעתי, זה לא שילדות מאבדות עניין, אלא שדפוסים
חברתיים ושיווק מכוון של חברות הצעצועים מביאים אותן לשם.
היבט נוסף לפער
המגדרי נעוץ דווקא בכך שנשים נמנעות לנסות את מה שגברים לא יהססו לנסות ושהן
שופטות את עצמן לחומרה הרבה יותר מאשר גברים.
כשהייתי בת 12 נסעתי
עם דודים שלי וילדיהם לטיול סקי בצרפת. עבורנו הילדים, זו היתה התנסות הסקי
הראשונה, ובמהלך השבוע, בן דודי (הגדול ממני בשנה וחצי) ואני עברנו הדרכת גלישה עם
מדריך מקומי של המועדון. התחלנו ברמת הבסיס ומאחר שתפסנו את העניין די מהר, המדריך
החליט להעביר אותנו לקבוצת המתקדמים.
בזמן החופשי שהיה
לנו מהקורס, דוד שלי, שכבר היה גולש ותיק, אימן אותנו באופן עצמאי ופתאום שמתי לב לפער
שמתחיל להיווצר ביני לבין בן הדוד שלי.
הוא, שלא חשש
להתנסות, לקפוץ, ובעיקר ליפול על השלג, אמנם נחבל לא מעט, אבל השתפר והתקדם באופן
משמעותי עד שהיה כבר מסוגל לבצע מסלולים מורכבים ולא היה מונע מפחד.
אני, העדפתי "ללכת
על בטוח", לעצור/להאט לפני מכשולים, להאיץ רק במקומות שכבר הכרתי או שיכולתי
לראות בהם את האופק. לא לקחתי סיכונים ויותר מהכל פשוט נמנעתי מליפול. הרגשתי
שההימנעות הזו מלנסות והפחד ליפול, עיכבה אותי ואת ההתקדמות שלי ועד סוף השבוע, הפער
בכישורי הגלישה בינינו כבר היה די משמעותי.
מחקרים
מראים כי נשים נוטות לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים ואילו את כישלונותיהן הן
נוטות לייחס לכישוריהן הנמוכים. לכן, נשים נמנעות מלקיחת סיכונים על מנת
להימנע מכישלון. גברים, לעומת זאת, נוטים לייחס הצלחה וכשלון באופן הפוך: את
הצלחתם הם נוטים לייחס לגורמים אישיים (למשל, "הצלחתי במבחן כי אני
מוכשר") ואת כישלונותיהם הם נוטים לייחס לגורמים חיצוניים (למשל,
"נכשלתי במבחן כי היה מאוד חם בכיתה").
במאמר Gender HCI – What about Software? (2006)"", תיארו ניסוי שבוצע על שתי קבוצות: קבוצת גברים וקבוצת נשים. על חברי כל קבוצה לדבג פונקציות של גיליונות אלקטרונים ע"י שימוש בפיצ'רים של המערכת כאשר ישנם 3 קריטריונים לניתוח:
- פיצ'רים מוכרים
- פיצ'רים לא מוכרים שנלמדו תוך כדי הניסוי
- פיצ'רים לא מוכרים אשר לא נלמדו כלל
מטרת הניסוי היתה לבדוק בכמה פיצ'רים ישתמשו הגברים ובכמה הנשים (ומאיזה קריטריון). התוצאות הראו כי רמת הביטחון של הנשים הייתה נמוכה באופן משמעותי ולכן השימוש בפיצ'רים בהשוואה לגברים היה שונה:
- הנשים השתמשו
בעיקר בפיצ'רים המוכרים.
- הן חששו
שייקח להן הרבה זמן ללמוד פיצ'רים שאינם מוכרים להן.
- למרות החשש של
הנשים לגבי יכולותיהן, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בלמידה הממשית.
- הגברים ניסו "לשחק" יותר עם הפיצ'רים שלא נלמדו לשם השעשוע.
לנשים יש תפיסה מוטעית של יכולת עצמית נמוכה והיא שמנעה מהן להתנסות בפיצ'רים החדשים. מעבר לכך, תפיסה זו הפכה לנבואה שמגשימה את עצמה: נשים נמנעות מביצוע משימות מאתגרות כיוון שכישלונן בביצוען של משימות אלה עלול להביאן לסיום הקריירה, זאת בשעה שכישלונותיהם של גברים זוכים לעידוד להתמודד שוב עם האתגר. היות ונשים אינן יכולות לשרוד כישלון מסוג זה הן מעצבות עבורן סביבת עבודה חסרת סיכונים ומאחר שמדובר בתרבות שבה לקיחת סיכונים זוכה לתגמול ולקידום, התנהגות זו בולמת בסופו של דבר את קידומן.
דפוסי
התנהגות אלו אינם מולדים אלא מעוצבים, מחוזקים ומוטבעים במהלך חיינו על-פי נורמות
חברתיות שחינוך מתאים עשוי לשנותן. עלינו כחברה, כהורים, כאנשי הייטק, לעודד ילדות צעירות לקחת חלק
בפעילויות ומשחקים שהיום עדיין מזוהים יותר עם בנים. עלינו לפתוח יותר חוגים טכנולוגיים,
לשווק אותם ולעודד בנות להצטרף, להתנדב בעמותות המקדמות ילדות בתחומים טכנולוגיים,
להציע לבנות פעילויות שהן לא המובנות מאליהן ולאפשר להן לבחור – מתוך המכלול הגדול
– מה מעניין אותן. צריך לזכור שההפרדה ל"תחומי בנות" ו"תחומי בנים"
נעשית על ידינו המבוגרים והפער בין המינים גדל עם הילדים, רק בגלל שאנחנו מובילים
לשם.
מה דעתכם? ספרו לי בתגובות. 👇
לקבלת עדכונים למייל, לחצו כאן
לפוסט הקודם של
הבלוג, לחצו כאן
לפוסט הבא של הבלוג, לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה